רפלקציה
תהליך הלמידה השנה במסגרת הצילום התיעודי היה מהנה ומשמעותי בשבילי יותר משציפיתי. במהלך הלמידה התנסינו בצילומי רחוב שדרשו לצאת מאזור הנוחות, לגשת לאנשים ולפתח ביטחון. צילום הרחוב נכנס עמוק לליבי, בכל הזדמנות שניתנה מהמגמה לצאת ולצלם, ישר נרשמתי והגעתי. למרות זאת, בפרויקט שלי התרחקתי מצילום הרחוב והתמקדתי בז'אנר אחר.
עם תחילת המלחמה, כשהשתנו דרישות הפרויקט שלנו לאור המצב, בער בי הרצון להעביר את המסר בצורה ברורה ומרגשת, אפילו כואבת. כשעלה במוחי הרעיון על צילום צללים, לא לקח זמן רב להתלבט עד שהתמסרתי לאתגר. ואכן היה מאתגר. התמודדתי עם קשיים רבים, התאורה הייתה העיקרית מבניהם, בעוד שהיא העיקר והנושא בכל התמונות שלי. למדתי על ההבדלים בין תאורה מלאכותית לתאורה טבעית, חקרתי את השמש- את גווניה, זוויותיה ושעותיה הטובות ביותר. בכל מקום בו צילמתי, נדרשתי לחקור לפני כן את נפילות האור או את היכולת שלי לדאוג לתאורה בעצמי. לא פעם שהגעתי ללוקיישן בו תכננתי לצלם, הבאתי איתי את הדמויות אותן תכננתי לצלם, והשמש לא יצאה או שהצל לא היה מספיק מודגש. לפעמים הנושא שבחרתי תסכל אותי, תסכל אותי להיות תלויה בשמש, להצטרך לדאוג לאנשים מכל הגילאים ולנסוע למקומות שיתאימו לדרישות הפריימים שלי. אבל הרוב המוחלט של הזמן, הייתי מסופקת. הייתי גאה אחרי כל תמונה שצילמתי, שאני צולחת את האתגר ומצליחה להעביר את המסר בצורה אליה כיוונתי. נהניתי מאוד מכל התהליך ומהתוצר הסופי, והמצלמה הפכה להיות חלק ממני גם מחוץ למגמה.