בתחילת שנה נרתעתי מהצילום המבויים, העדפתי להישאר בצילום התיעודי המוכר והבטוח משנה שעברה. אבל ככל שהתקדמה השנה, התחברתי לסגנון הזה יותר ויותר וגיליתי כמה ניתן ליצור ולהביע בעזרתו. עסקתי בפרויקט השנה בתחושה של עומס, לחץ - הצפה.

בחרתי בנושא הזה מתוך המקום שבו הייתי, מקום אמיתי ואישי של קושי. בזכות התמונות, היכולת להביע את הרגשות שלי בדרך שונה, הרגשתי שהיה לי מקום לביטוי, מקום לשחרר ולהשתחרר. נהניתי מאוד מהחוויה של להפיק, לביים, להפוך מחשבה למציאות בעזרת מצלמה. אמנם הפרויקט בעצמו לא קל והיו גם תקופות של לחץ ועומס במגמה, אבל בסופו של דבר אני חושבת שהמגמה מאוד פיתחה אותי- את היצירתיות, המקוריות, ואת תחושת המסוגלות שלי.

היכולת לגשת לכל מורה במגמה עם כל בעיה, התייעצות, או סתם פריקה, הקלו על התהליך והפכו את החוויה לנעימה יותר.

אני גאה בפרויקט שלי ומרגישה שבסופו של דבר הצלחתי ליצור את מה שהתכוונתי, גם אם אף אחד אחר לא יראה את זה, עשיתי את זה בשבילי 3>